עצות דברי יאשיהו-מאת האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו

בס״ד

עצות מתוך סיפרו של כבוד מורינו ורבינו עטרת ראשינו האדמו״ר יאשיהו יוסף פינטו שליט״א

״עצות דברי יאשיהו״

א. במהלך החיים נכונו לאדם משאות רבות אותם עליו לשאת, אך לא ״בעיות״.

״בעיה״ היא כינוי למצב לא רצוי שיש לחמוק ממנו ולא לשאת אותו.

משעה שהיחס למטלות החיים הופך כאל ״בעיות״, שוב צופנים החיים אין ספור בעיות, שאיתן כבר יש להתמודד והן אינן מסתיימות ״ בנשיאה״

ב. נפש האדם שואפת תמיד לגדלות רוחנית ולרוח של קדושה. כשהאדם אינו חפץ בטוב, וממלא חסרונו זה בגדלות של שקר וגסות הרוח.

כתוצאה מכך, צימאון נפשו אינו מתמלא, וגאוותו וגסות רוחו אינן יודעות שובעה.....

ג.מעשה באדם שראה ברכה בכל עמלו ובכל אשר פנה השכיל והצליח. קרנו עלה מעלה ועושרו פרץ לרוב.

יום אחד צעד בלוויית עוזרו בשוק ולפתע נקרתה לרגליו תיבה טעונה אבנים טובות ומרגליות.....

נפלתה מפיו צווחה נסערת ולעיני עוזרו הנדהם ,התיישב לארץ והחל ממרר בבכי .

כשדמעות שוטפות על לחייו נטל התיבה והעניקה לעוזרו.

טול האוצר ! אין לי חפץ בו....

לא יצאו ימים מרובים וקרן מזלו התהפך עד שיצא נקי מכל נכסיו. עוזרו לעומת זאת, החל שולח ידיו בממכר האבנים הטובות שבתיבה וצבר עושר רב.

פעם חלף העוזר ברחוב העיר, והנה מעסיקו משכבר הימים. עומד בחברת קבצנים ומתחנן על לב עוברים ושבים, שייאותו להזמינו לביתם לשבת הקרובה. ניגש אליו, ומבלי חשוף את זהותו הזמינו להיות אורחו האישי.

ערב שבת בין השמשות, הלך לו הקבצן לבית הטבילה, והנה חולפת שעה ועוד אחת והוא בושש מלשובה. בעד החלון נשקף העוזר וייבב : מדוע בושש לבוא! מדוע אחרו פעמיו? לבש את מעילו וחש לבית הטבילה.

מה מאוד נדהם והבחינו דרך חלון המרחץ , בקבצן המרקד ומפזז באליצות כשרק בגדיו התחתונים לגופו...

בטח נשתבשה עליו דעתו מרוב יגון!- הרהר בעוגמה - אך במרחץ פנימה מצא אדם שפוי לחלוטין ושופע שמחה לאין שיעור . היכן הם בגדייך?- שאל- והקבצן נענה : נגנבו!

אישי חביבי !- פתח העוזר בהשתוממות כשהוא חושף את זהותו בפני אדונו משכבר . פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה! כששפר על גורלך ומצאת אוצר נפלא ברחוב ללא כל מאמץ , פרצת בבכייה גדולה ולא נחה דעתך עד שהענק לי את האוצר כולו. ואילו עתה, כשנראה שקרן מזלך שקעה וירדה פלאים, עד שגם כסותך היחידה נגנבה ממך , הנך צוהל ?! אתמהא!

ולמה לא תבין?- נענה הקבצן וחיוך שפוך על שפתיו . הלא תדע, כי ׳לפני שבר גאון ולפני גאון שבר ׳

כאשר מזלי עלה כל כך עד שמצאתי אוצר ברחוב ללא כל מאמץ, ידעתי כי זהו הגאון הגדול שלאחריו יבוא השבר . לא היה לי חפץ באוצר שברי היה לי שאאבדו חיש מהר. עתה מששקע מזלי כל כך עד שכסותי היחידה נגנבה, הנני יודע כי זהו השבר הגדול שלאחריו יגיע הגאון בוודאי!

בשורות טובות