בס"ד
חזון יאשיהו המייל היומי - פרשת המן
וחשבנו בדעתנו היום, בלכתך בדרך, כי "מה' מצעדי גבר" ואין אדם נוקף אצבע למטה עד אשר גוזרים עליו מלמעלה. דהנה השבת הבאה עלינו לטובה נקראת שבת שירה והפרוש לשם הידוע, זו השבת אשר בני ישראל עמדו על ים סוף ואמרו שירה להקב"ה, "אז ישיר משה ובני ישראל וגו'".
אך חשבנו להוסיף ולאמר, כשנתבונן בכל הפרשה, נמצא שכל מה שקרה היה דברים לא טבעיים ולא שיכליים ולא הגיוניים. ונבאר הדברים, הנה אחרי כל הניסים הגדולים אשר עברו בני ישראל בארץ מצרים, בני ישראל יוצאים ממצרים, מגיעים לים סוף, כשעומדים על ים סוף אומר הקב"ה למשה: "ויאמר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החרות וגו'" וברש"י פירש: שישובו לאחוריהם לצד מצרים כל יום השלישי. הנה ציווי זה נגד השכל, אתם בורחים ממצרים אחרי עבודה קשה של 210 שנים ובניסים גדולים נגאלים, מגיעים לים סוף, מצרים רודפים אחרי בני ישראל ופתאום ה' נותן ציווי לחזור לכיוון מצרים, אין שום הגיון ושכל בצווי הזה, מהלך זה מראה למצרים שבני ישראל נכנעים וכך באמת חשבו המצרים: "נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר". אך בני ישראל עמדו וקיימו את ציווי ה' בלי לשאול שאלות, הסתובבו לכיוון מצרים ועשו מה שנצטוו.
ושוב מוצאים בפרשת השבוע, הקב"ה מצווה את משה: "מה תצעק אלי דבר אל העם ויסעו". וקשה, לאן יסעו, זה ים, בלי שום כלי לעבור ים, ללכת ברגל הם ובניהם ונשיהם זקנים וזקנות להכנס בהליכה למים ?!, זה לא הגיוני, זה דבר לא שיכלי. אך לבסוף נצמח לעם ישראל ישועה גדולה, שינוי סדרי מעשה בראשית, ים סוף נקרע לשניים "ובני ישראל הולכים בתוך הים ביבשה".
וכך מוצאים שוב בהמשך הפרשה, בני ישראל מגיעים למרה ולא יכלו לשתות מים משום שהבאר מימיו היו מרים, בני ישראל מצטערים, הקב"ה מצוה את משה דבר הפך הטבע, לקחת עץ מר ולזרוק אותו במים והמים יתמתקו. והנה זה דבר לא שיכלי, לא הגיוני, מים מרים אם רוצים למתק אותם צריך להשליך בתוכם דבר מתוק לא דבר מר. אך משה מקיים את ציווי ה' ומשליך עץ מר והמים נמתקים לבני ישראל.
וכך מוצאים בפרשה עינין המן, דבר מופלא ביותר, 40 שנה יורד לבני ישראל לחם מן השמים, דבר ששום הגיון אין בו, שום הבנה, כל אדם טועם בו את הטעם שנוח וטוב לו.
זה מהות האמונה שלנו בהקב"ה בראשית היותנו לעם, דברים לא טבעיים, לא הגיוניים, הקב"ה מצמיח מאין את היש, ומהמר על ידי אמונה גם עם יותר מר כך נוצר המתוק, הקב"ה מדליק לנו את האור מתוך החושך.
ולכן קוראים לשבת הזאת שבת שירה, אנו שרים ומודים להקב"ה על שמהמר יצא מתוק ומהחושך יצא אור, ומהאין יצא יש.
ואפשר להוסיף ולבאר: "ויקח משה את עצמות יוסף עימו". ונבאר ונאמר: גם כשנתבונן ביוסף הצדיק נמצא אותו הדבר, לעבד נמכר יוסף וכל הרע אשר עבר על יוסף סופו של דבר זה היה לטובה גדולה ביותר. וכך יוסף אומר לשבטים, אתם חשבתם לרעה והקב"ה חשבה לטובה.
ונלמד ונדקדק מדברי הפסוק: "יוסף ישית ידו על עיניך", כשתראה דברים קשים בחיים ולא מובנים, יוסף מה שעבר עליו, ישית ידו על עיניך, תלמד מיוסף ופקח עיניך איך בתחילה הכל היה נראה רע ומר ובסוף היה הכל לטובה גדולה ביותר.
וזה מה שנאמר' "ויקח משה את עצמות יוסף עימו", משה לקח את סיפורו של יוסף וכל אשר קרה עימו איתו ולמד לקח ולימוד גדול מיוסף הצדיק.
ולכן זו שבת שירה: "אז ישיר משה ובני ישראל", אנו שרים ומהללים ומודים לה' על כל הטוב והחסד והרחמים אשר מצמיח עימנו ישועות בכל עת ובכל זמן.
ככל שעוברים הימים והזמן חולף מתבארים לנו עניינים רבים אשר לא הבנו את עומקם, אך מיום ליום מודים אנו לה' ורואים איך מהחושך האיר לנו אורה גדולה ואיך ריחם עלינו רחמים מרובים.
ה' יושיע ונזכה לתשועת עולמים.
;){kind=link}